סטודנטים

פגשו את האנשים

ענדליב, אמאל, סוהיר ועזה

ענדליב, אמאל, סוהיר ועזה, תושבות פלסטיניות מרצועת עזה שמכהנות בתפקידים בכירים בעמותות שונות הפועלות למען זכויות נשים וזכויות הפרט בעזה, מבקשות להשלים את לימודי התואר השני שלהן, אותם החלו באוניברסיטת ביר-זית בגדה המערבית לפני יותר מעשור. ענדליב, אמאל וסוהיר למדו בתכנית "מגדר, משפט ופיתוח". הן החלו את לימודיהן ב- 1999 וב-2000 אך נאלצו לקטוע אותם בשל השינוי במדיניות ישראל לאחר האירועים בסוף שנת 2000, קרי, ביטול אישורי המעבר שניתנו לכלל הסטודנטים מעזה שלמדו בגדה. לעומת האחרות, עזה החלה את לימודיה בתכנית "דמוקרטיה וזכויות אדם" בשנת 2000, ונאלצה גם היא לקטוע אותם בשל השינוי במדיניות.

ענדליב אשחאדה

ענדליב אשחאדה, בת 46 ואם לארבעה, שימשה עד לאחרונה כיו"ר מועצת המנהלים והמנכ"ל של מרכז המדיה החברתית בעזה וכיום היא ממשיכה בתפקידה כמנכ"ל. המרכז שבראשו היא עומדת מבקש לעודד את העיתונות והתקשורת לעסוק לא רק בנושאי פוליטיקה, אלא גם בענייני חברה ובזכויות הפרט. בפעולותיו היומיומיות מנסה המרכז להעלות את המודעות של צעירי עזה לזכויותיהם האזרחיות והחברתיות. ענדליב החלה את הקריירה שלה בקידום זכויות אדם ובפרט זכויות נשים בתחילת שנות ה- 90, כשעבדה במשך 15 שנה כאחראית המדיה והתקשורת במרכז לענייני נשים. בין היתר, במסגרת תפקידה שם היא ניהלה פרויקטים שהתמקדו בתמיכה בהשכלה גבוהה לנשים ופרויקט מאבק באלימות נגד נשים. ענדליב היתה גם העורכת הראשית של הירחון אל-ע'אאדה מטעם המרכז לענייני האשה, העוסק בסוגיות מגדריות והמדיה. היא החלה את לימודי התואר השני שלה ב-1999 בביר-זית וסיימה כמחצית משעות הלימודים הנדרשות להשלמת התואר.

אמאל אבו-עיישה

אמאל אבו-עיישה, בת 42 ואם לארבעה, משמשת כיום ומזה שלוש שנים כמנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז לענייני האישה ברצועת עזה. המרכז עוסק בקידום נשים על ידי הכשרתן והעצמתן, ועוסק אף בסינגור ובמחקר בסוגיות הנוגעות לענייני נשים ומגדר. לפני תפקידה הנוכחי שימשה אמאל משנה למנכ"ל המרכז בשנים 2007-2008, ולפני כן עבדה במרכז כשבע שנים כמנהלת ההדרכה ומשאבי אנוש. גם אמאל החלה את לימודי התואר השני בתכנית "מגדר, משפט ופיתוח" בביר-זית ב-2000 וסיימה כשליש משעות הלימודים הנדרשות להשלמת התואר. לטענתה, "לימודים באוניברסיטת ביר-זית ותעודה משם הם דבר נחשב והזדמנות לה שואף כל אקדמאי".

סוהיר סקא

כמו ענדיב ואמאל, גם סוהיר סקא, בת 37 ואם לשתיים, היא דמות בכירה בקהילה הפועלת לקידום זכויות נשים וזכויות הפרט ברצועת עזה. מזה שמונה שנים היא מנהלת את מחלקת הפרויקטים לנשים בהתאחדות וועדות החקלאים ברצועה. התאחדות זו היא עמותה אזרחית לפיתוח, המשרתת חקלאיות וחקלאים כדי לסייע להם בשיפור יכולותיהם בתחום זה. בתפקידה, פועלת סוהיר לקידום תפקיד האשה בחקלאות על ידי קיום סדנאות הכשרה והעצמה וכן תמיכה בהקמת עסקים קטנים של נשים. סוהיר החלה את לימודי התואר השני בביר-זית ב-2000. היא סיימה כשליש מהיקף השעות הדרוש להשלמת הלימודים.

עזה כפארנה

דמות בכירה נוספת בקהילת זכויות הנשים והפרט בעזה היא עזה כפארנה, בת 49 ואם לארבעה ילדים, שעוסקת כיום בייעוץ והדרכת קבוצות בנושאי מגדר וחקיקה, פרלמנטריזם פלסטיני, דמוקרטיה וזכויות אדם ובנושאי פיתוח והתפתחות. כבר בשנות העשרים לחייה החלה לעסוק בקידום זכויות נשים, במסגרת עבודתה בוועדי נשים וקבוצות נשים מקומיות בעזה. במסגרת עבודות אלו היא עסקה בהעצמת נשים. בין עבודותיה היא ניהלה את עמותת הנשים "משרקיאת", היתה מתאמת כל פעולות ארגון "מפתאח" ברצועת עזה, וכן היתה מנהלת משאבי אנוש בסוכנות הידיעות "ראמתאן".

עזה החלה את לימודי התואר השני שלה בתכנית "דמוקרטיה וזכויות אדם" בביר-זית ב-2000 והשלימה תשעה חודשי לימודים עד ששונתה המדיניות. כעת נותר לה להשלים כשליש משעות הלימוד הדרושות לקבלת התואר.

בסוף ספטמבר האחרון הוגשו לוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה בקשות בשם ארבע הסטודנטיות, ובאמצע אוקטובר נמסר להן שבקשתן נדחתה על ידי הרשויות הישראליות. בסוף אוקטובר שלח ארגון גישה מכתבים בעניינן למנהלת התיאום והקישור עזה, וכחודש לאחר מכן קיבל הארגון תשובה שלילית בנימוק שהבקשה לא עומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי הצבא ליציאה מרצועת עזה לגדה המערבית. ב-16.1.2012 הגישו ארגון גישה ומרכז אל-מיזאן לזכויות האדם בעזה עתירה לבית המשפט העליון בשם ארבעת הסטודנטיות ובשם סטודנטית נוספת לתואר ראשון. בית המשפט דחה את העתירה.

מוחמד

מוחמד בן ה-19 נולד בעזה לאב מהנדס ובעל חברה להנדסה. הוא השלים את לימודיו בתיכון לפני שנה, לאחר שהצטיין בלימודי מתמטיקה ופיזיקה והשיג ממוצע ציונים של 95.3.

מיד לאחר סיום לימודיו, ביקש מוחמד להתחיל ללמוד הנדסת מכונות, כדי להרחיב את ההתמחות המשפחתית ולהצטרף לעסק של אביו בהמשך. מאחר וישראל אוסרת על מעבר סטודנטים בין עזה לגדה המערבית, הוא נאלץ להירשם לאוניברסיטה האסלאמית ברצועת עזה, וסיים שם שנה ראשונה ללימודים.

עד לתחילת שנת הלימודים הקרובה (2011-12), לא ניתן היה להתמחות בהנדסת מכונות ברצועה. רק בשנה זו תפתח התמחות כזאת באוניברסיטה האסלמית כניסיון, אך מוחמד אינו מעוניין להשתלב בה, ומעדיף להתמחות באוניברסיטה טובה כמו ביר-זית בגדה המערבית.

אפשרות נוספת שעומדת בפני מוחמד היא להתמחות בהנדסת מכטרוניקה, במסלול שמציעה אוניברסיטת אל-אזהר ברצועה, אך זהו מסלול חדש יחסית, שלא הספיק עדיין לצבור הערכה ויוקרה. גם במקרה שיבחר בהתמחות זו, מוחמד היה מעוניין להשלים את לימודיו בביר-זית, שנחשבת לאוניברסיטה מובילה הזוכה להכרה גם ברמה בינלאומית.

מוחמד נרשם לביר-זית והתקבל. עליו להתייצב ללימודים ב- 3.9.2011. בתחילת אוגוסט פנה מוחמד לוועדה האזרחית בעזה והגיש בקשה לצאת ללימודים בגדה. באותו היום פנתה גם 'גישה' למנהלת התיאום והקישור עזה בבקשה לאפשר למוחמד להגיע ללימודיו. באמצע אוגוסט נשלחה מהמנהלת תשובה שלילית לבקשה, לפיה "בעת הנוכחית, לאור המצב המדיני ביטחוני הנכחי, לא מותרת כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל אלא במקרים הומניטאריים חריגים, בדגש על מקרים רפואיים דחופים". יש לציין שלא רשומה מניעה ביטחונית בעניינו של מוחמד, והוא נוסע, דרך מעבר ארז, לגדה המערבית ולחו"ל במסגרת מפגשי שלום בין בני נוער.

לוג'ין זעים

לוג'ין, בת 17 וחצי, נולדה בעזה וגדלה בה. ביוני 2011 סיימה לוג'ין את לימודיה בתיכון בממוצע של 97.8. כעת היא מעוניינת ללכת בעקבות אביה, עורך דין ידוע ברצועה, וללמוד משפטים.

בעקבות אמה, שלמדה לתואר ראשון בספרות ולתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת ביר-זית שבגדה המערבית, נרשמה לוג'ין ללימודי משפטים בביר-זית והתקבלה. במקביל, בשל האיסור הגורף שישראל מטילה על סטודנטים מהרצועה ללמוד בגדה, נרשמה לוג'ין גם ללימודי משפטים באוניברסיטת אלאזהר בעזה. לטענתה, הלימודים בעזה הם ברמה סבירה, ואילו אוניברסיטת ביר-זית נחשבת למוסד המציע לימודים ברמה גבוהה, שיאפשרו לה לפתח קריירה מצליחה.

גם אחיה של לוג'ין, חאלד, רצה ללמוד משפטים בביר-זית, אך כשהדבר נמנע ממנו הוא נסע ללמוד באנגליה לפני שנתיים ועודנו לומד שם.

שלא כמו אחיה, לוג'ין,מעוניינת ללמוד באוניברסיטה פלסטינית הקרובה למשפחתה.ייתכן שבסופו של דבר תיאלץ לוג'ין להתפשר על לימודים במדינה ערבית, שם הסביבה מוכרת יותר, אך הלימודים עדיין יגבו ממנה ניתוק לא קל ממשפחתה.

בתחילת אוגוסט הגישה לוג'ין בקשה למנהלת התיאום והקישור עזהבאמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית לקבלת היתר שיאפשר לה לצאת מרצועת עזה ללימודים בגדה המערבית.  מספר ימים לאחר מכן, פנתה גם עמותת 'גישה' בבקשה דומה למת"ק עזה, ולאחר כשבועיים קיבלה תשובה שלילית.

בינתיים תחל לוג'יןאת לימודיה בעזה בתחילת אוקטובר, מתוך תקווה להמשיך אותם בביר-זית.

ברלנטי עזאם

בת 22 מעזה, סטודנטית באוניברסיטת בית לחם

ברלנטי, צעירה מעזה, התקבלה בקיץ 2005 ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים ותרגום באוניברסיטת בית לחם. בקשתה לקבל היתר כניסה לישראל לצורך המעבר ללימודיה בגדה נדחתה, אולם בשל קשריה לכנסיה, קיבלה ברלנטי היתר כניסה לישראל לצורך השתתפות בכנס דתי. היא יצאה את עזה ב-8.8.2005, נכנסה לישראל באמצעות ההיתר ועברה לגדה המערבית. היא לא ביקרה את הוריה בעזה כל תקופת לימודיה, מחשש שלא תוכל לשוב לבית לחם. נסיונותיה לשנות את כתובתה הרשומה לבית לחם נדחו בידי ישראל, השולטת במרשם האוכלוסין של תושבי השטחים.

חודשיים לפני תום הסמסטר האחרון ללימודיה, כשנותרו לה שלושה קורסים בלבד לסיום התואר, נקטעו לימודיה של ברלנטי: ב-28.10.2009 בבוקר נסעה ברלנטי בהתרגשות לראיון עבודה ברמאללה. עם סיומו, היא שמה פעמיה בחזרה לבית לחם במונית. בעת בדיקתה במחסום סמוך לבית לחם, בתוך הגדה המערבית, הבחינו החיילים שמענה הרשום בתעודת הזהות הוא עזה, ועיכבו אותה במחסום במשך שעות. בשעות הערב יצרה עמותת גישה קשר עם ברלנטי, וקיבלה את הסכמתה לייצגה באופן משפטי. מלשכת היועץ המשפטי הצבאי נמסר לגישה כי ברלנטי לא תורחק לעזה, עד שעורכי הדין של גישה יפגשו אותה למחרת בבוקר ויגישו בשמה עתירה לבג"ץ נגד הרחקתה.

בהמשך הערב נערך על ברלנטי חיפוש גופני, היא הועלתה על רכב בעיניים מכוסות ובידיים כפותות, מבלי שנמסר לה יעד הנסיעה. ברלנטי הורחקה לעזה, בניגוד להבטחה המפורשת שנתנו הרשויות לגישה:

"החיילות קשרו לי את העיניים ושמו בידיים שלי אזיקים בעת שידיי היו מלפנים. זה היה מאוד כואב ומשפיל. [...] העלו אותי למכונית, למין חדר חשוך שם הייתי לבד עם ידיים כבולות. בשלב מסוים דפקתי על החלון של הנהג וביקשתי שישחררו לי את האזיקים, כי זה נורא כואב, אך הם התעלמו ממני. בסביבות השעה 22:30 עצרו את המכונית ואמרו לי: את חוזרת לעזה. והגעתי לביתי בעזה לקראת 23:30 בלילה. זה היה נורא קשה, הרגשתי מושפלת.

מאז 2005 נמנעתי מלהכנס לרצועת עזה, כי בכל פעם שרציתי לעשות זאת, אמרו לי שיש סכנה שלא אצליח לחזור. היה לי חשוב יותר מכל לסיים את לימודיי, ולמען מטרה זו הצלחתי להתגבר על הריחוק מבני משפחתי והדאגה להם בזמנים הקשים של המלחמה. ופתאום, לקראת סוף הלימודים, חודשיים לפני הסוף, גורשתי לעזה, ללא ידיעתי, כשעיניי מכוסות".

בבוקר שלאחר ההרחקה הודו נציגי המדינה כי הרחקתה של ברלנטי בוצעה בניגוד להבטחתם המפורשת, אולם הם סירבו להורות על החזרתה לגדה. באותו יום עתרה עמותת גישה לבית המשפט העליון בבקשה שיורה להתיר לברלנטי לשוב לגדה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה ודחה בדצמבר 2009 את העתירה, למרות שבשום שלב לא הועלתה טענה בטחונית בעניינה של ברלנטי.[1] ברלנטי נאלצה להשאר בעזה ללא אפשרות לשוב לבית לחם ולהשלים שם את שני חודשי הלימודים שנותרו לה עד לסיום התואר. בינואר 2010 העניקה אוניברסיטת בית לחם תואר ראשון לברלנטי, לאחר שאפשרה לה לסיים את יתרת חובותיה האקדמיות מרחוק.


[1] בג"ץ 8731/09 עזאם נ' מפקד אזור הגדה המערבית (טרם פורסם, 9.12.2009), זמין ב-www.elyon2.court.gov.il

עודה אל-ג'לדה

בן 19 מעזה, רשום לתואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת בית לחם

עודה התקבל בקיץ 2009 ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים בשפה האנגלית באוניברסיטת בית לחם, בה בחר ללמוד:

"מהיום שסיימתי תיכון, אני שואף ללמוד מחוץ לרצועה כדי לקבל תעודה חשובה וחזקה. האוירה באוניברסיטת בית לחם שונה מזו שבעזה: היא רב תרבותית ועם יותר חירות [...]. בנוסף, יש לי דודים ובני דודים בבית לחם, כך שיש שם בשבילי סביבה יותר טובה ללימודים מאשר פה, במיוחד מול הנסיבות הקשות הנוכחיות בעזה".

כמו סטודנטים נוספים מעזה שביקשו להגיע לאוניברסיטת בית לחם בקיץ 2009, בקשתו של עודה לעבור לגדה המערבית נדחתה בידי ישראל. ישראל מוסיפה להחזיק בהתנגדותה למעברם של הסטודנטים גם נוכח פניות של אוניברסיטת בית לחם ושל שגריר הוותיקן בארץ, אשר מכהן כראש האוניברסיטה.

"כמו כל סטודנט, החלום שלי הוא להשלים את לימודיי ולקבל תעודה מאוניברסיטה גדולה כמו אוניברסיטת בית לחם, והאיסור להגיע לגדה המערבית הורס את החלום הגדול שלי. [...] אני מרגיש שאני מאבד תקווה להגיע ללימודיי, מה שמשפיע על רמת ההשכלה שלי ועל מהלך חיי. זו התקפה על חופש התנועה של אזרחי עזה, בעיקר הסטודנטים: זכותי ללמוד בכל אוניברסיטה בארצי".

בלית ברירה, החל עודה ללמוד באוניברסיטה האסלאמית בעזה, בהמתנה לאישור מעברו לבית לחם וללימודים באוניברסיטה בה הוא באמת חפץ ללמוד.

ריהאם אל-מוזענן

בת 24, מג'בליה שברצועת עזה, מרפאה בעיסוק

אחרי שסיימה בהצטיינות את לימודי התיכון, התקבלה ריהאם ללימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת בית לחם. את התכנית יזמה האוניברסיטה נוכח המחסור הכמעט מוחלט במרפאים בעיסוק, והעדר ההכשרה לכך ברצועת עזה.

ריהאם היתה אמורה להתחיל ללמוד בבית לחם בספטמבר 2003, לצד תשעה צעירים וצעירות נוספים מעזה, אולם ישראל לא אפשרה את הגעתם לאוניברסיטה. המדינה לא הציגה טענות בטחוניות פרטניות כנגד ריהאם או חבריה, כי אם אסרה את יציאתם במסגרת איסור גורף שהטילה על יציאת סטודנטים מעזה לגדה.

על מנת שלא לבטל את תכנית הלימודים, נאלצו רכזיה למצוא חלופות, בדמות קורסים במכללה לסיעוד בדרום הרצועה, ימי לימוד מרוכזים ודחוסים מפי שתי מרצות חוץ אשר הובאו במיוחד מנורווגיה ומבית לחם, וקורסים שהועברו באמצעות הוידאו או האינטרנט, על הבעיות הטכניות התדירות שנלוות לכלים אלה. לצורך ההכשרה המעשית נאלצו הסטודנטים מעזה לנסוע למצרים מספר פעמים. הדבר היה כרוך בהמתנה של ימים ושבועות לפתיחתו של מעבר רפיח שבין עזה למצרים, שהיה סגור רוב הזמן בתקופה זו. לכל אורך לימודי התואר לא היה מי שיפקח באופן סדיר על לימודיהם של ריהאם וחבריה ועל עבודתם המעשית, והם סבלו מהעדר גישה לספריות ולציוד מקצועי הנמצאים באוניברסיטת בית לחם.

עמותת גישה עתרה לבג"ץ בשם ריהאם ועמיתיה, בבקשה לבדיקה פרטנית של בקשותיהם לעבור לגדה לצורך לימודיהם; המדינה התנגדה, בטענה כי סטודנטים נחשבים "קבוצת סיכון" וכי אוניברסיטאות בגדה משמשות כ"חממות לגידול מפגעים". בקיץ 2007 דחה בית המשפט העליון את העתירות, אך המליץ לכונן מנגנון "שיעסוק פרטנית במקרים שלפתרונם עשויות להיוודע השלכות אנושיות חיוביות".[1]  בניגוד להמלצת בית המשפט, עד היום לא ניתן היתר לאף סטודנט מרצועת עזה ללמוד בגדה המערבית.

"זה מאוד קשה ללמוד בשלט רחוק. אין קשר ישיר, אין קשר עין, התקשורת מאוד קשה. [...] הרבה מאוד דברים לא הבנו ואי אפשר ללמוד דרך האינטרנט, לדוגמה, איך עושים פגישות הערכה עם פציינטים. [...] כל הקשיים היו נמנעים מאיתנו אילו יכולנו להגיע לאוניברסיטת בית לחם בגדה המערבית, אך זה לא קרה, למרות המאמצים הרבים שנעשו בכל כיוון. [...] זהו סיפורי, של לימודֵי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת בית לחם, שעד היום לא ראיתיה או נגעתי בקירותיה".

כיום עובדת ריהאם כמרפאה בעיסוק במרכז שיקום לילדים עם מוגבלויות בצפון הרצועה. בעבודתה מרגישה ריהאם שההכשרה המעשית והפיקוח המקצועי שלקו בחסר במהלך לימודיה, מותירים אותה לעתים חסרת אונים מול האתגרים שמציבה מולה עבודתה. בד בבד, עבודתה של ריהאם ממחישה לה את חשיבות התחום ונחיצותו.


[1] בג"ץ 11120/05 חמדאן נ' אלוף פיקוד הדרום (לא פורסם, 7.8.2007), זמין ב-elyon2.court.gov.il

16 תגובות על ”סטודנטים“

  1. מאת שמוליק:

    אני לא מזלזל בקושי שלהם
    אבל אתם לא ממש מציגים פתרון
    הרי גם הפתח לא מעוניין שתושבי עזה יוכלו להגיע חופשי לגדה
    אתם רוצים קסאמים מהגדה?
    תהיו רציניים!

  2. מאת שלומי:

    אני בהחלט יכול להבין את המושג "חממה לגידול מחבלים"
    אני רואה מה קורה באוניברסיטת חיפה, את השנאה כלפי מדינת ישראל ואני שומע את הקריאות "מוות לישראל" בהפגנות נגד המדינה.
    לא מובן לי איך הערבים הישראלים מתנהגים כך כשהם לומדים באוניברסיטה בישראל שנותנת להם את האופציה ללמוד מה שהם רוצים עם תנאי קבלה טובים משלי.
    קל וחומר על לימודים בגדה.
    מצד שני הדבר גורם לשנאה עזה כלפי ישראל ודווקא מהאנשים שכן רוצים להתפתח, ללמוד ולשנות את חייהם.
    למה לא לשלוח אותם ללמוד בארץ תוך התנייה שלא ישתתפו בקבוצות פוליטיות למיניהן?

  3. מאת ישראלי:

    אוי אוי אוי… ישראל מנסה למנוע פיגועי טרור והשתלטות של חמאס על הגדה, כל כך לא הומני מצידה. אוי אוי אוי מן הסתם יש בזה בירוקרטיה כמו בכל דבר וכן לפעמים קורים גם דברים לא צודקים, כמו שקורה גם לאזרחים ישראלים יהודים שנתקלים בבירוקרטיה. אוי אוי אוי ישראל הייתה עושה שלום לא רק יכלה ולו היה לה עם מי ועם לא היו לו דרישות מוגזמות קיצוניות ולא מוצדקות שנובעות מהתבכיינות על הפסד במלחמה שנכפתה על ישראל בניסיון להשמידה. ישראל הנאורה בניגוד לכל המדינות "הכובשות" בעולם שפשוט סיפחו את השטחים עוד מוכנה בקושי רב להחזיר אבל להם זה לא מספיק, רוצים גם שיבה וירושלים. ותנאים מוקדמים לפיהם אנחנו מסכימים להכל קודם ואז הם יבואו למשא ומתן. די להתרפסות די לשמאלנות המוגזמת הזאת. ונראה אתכם מפרסמים את זה שמאלנים "דמוקרטיים" ויפי נפש שכמותכם.

  4. מאת ישראלי:

    אני מסרב להאמין שהורדתם את התגובה שלי שהייתה הבעת דעה נטו ולא הייתה שום סיבה מוצדקת להוריד אותה.
    דמוקרטיה בגרוש.. דעות שהם לא שמאלניות וחסרות בסיס אתם לא מוכנים לפרסם

  5. מאת יעל שיפר:

    חבל מאוד אבל מדובר באנשים שלא ממש מעניין אותם "שלום" ולא מעניין אותם כשאזרחים מהצד השני נפגעים.
    לא תשמע אותם אומרים מילה רעה אחת על החמאס, ולא תראה שום נסיון מצידם להגיע להסכם שלום.
    הם מחזיקים בגלעד שליט ורוצים אלפי מרצחים ומחבלים בתמורה לחייו.

    קשה להם לצאת מעזה? ולנו לא? תראה לי יהודי ישראלי שיכול להכנס לעזה ולצאת בחיים.
    הם לא יכולים לצאת כי מעכבים אותם במחסום?
    אנחנו לא יכולים להכנס כי הם ירצחו כל יהודי ללא היסוס!

    שישחררו את גלעד ללא תמורה, שיראו כוונות טובות, שיראו שהם יותר מרוצחים מטורפים.
    מלמדים את ילדיהם כיצד לרצוח "יהודים חיות" ומתלוננים שישראל רואה בכל נער ונערה מרצחים בפוטנציה.

    נו באמת… טלו קורה מבין עיניכם. זה השמאל שגורם להם לחשוב שדרכם היא הנכונה.

  6. מאת נוב:

    שמואל, מי דיבר על "להגיע חופשי"? מדובר על לאפשר לסטודנטים מסויימים, באופן פרטני, לגביהם אין חשש שהם פעילי טרור, לעבור לגדה לצורך לימודים.

  7. מאת רגישות חברתית:

    התגובות של האנשים פה מזעזעות לא פחות מהמדיניות, ואולי אף יותר. מעט רגישות וודאי לא תזיק.

    כל מי שמונעים ממנו להתפתח ולהחזיק מפתח צינורות – למעשה רק מעודדים אותו לפתח מטעני צינור

  8. מאת א.:

    שלומי: האוניברסיטאות האלה לא נותנות להם שום דבר בחסד. הם לא אמורים להיות אזרחים סוג ב' ואנחנו לא צריכים לעשות להם טובות. הם לומדים בחיפה כי מגיע להם, זאת גם המדינה שלהם והם לא חייבים לך כלום. גם לא נאמנות לסמלים ולהימנון. כל עוד תתנה את האזרחות שלהם ואת ההשתייכות שלהם למדינה בהזדהות כזאת, תקבל עוינות בחזרה, מה קשה להבין בזה? אתה מבקש מהם להתנתק מהזהות שלהם, ולא נותן להם כלום בתמורה – למה אתה מצפה? אני לא תומך באלימות, אבל לא רואה הפגנות עם דגל פלסטין בישראל כאלימות – הם רוצים שיכירו בזהות שלהם כמו שמכירים בזהות שלי כשאני הולך עם דגל ישראל. חוץ מזה שהאוניבריסטאות בישראל הן חממה לגידול מפגעים יהודיים: תוכניות לימודי ביטחון ומכון לאסטרטגיה באוניברסיטה הן לא ממש פקולטות נאורות לזכויות אדם ולדמוקרטיה. ופנינה שרביט או איך שלא קוראים לה שהייתה ראש הפרקליטות הצבאית בזמן עופרת יצוקה (פצצות זרחן, נוהל שכן, וכו') ואז הלכה ללמד סטודנטים תמימים על דין בינלאומי, זו גם לא יונת שלום ממש.
    מאוד תומך בעמדה של "רגישות חברתית"- אי אפשר למנוע ממישהו עתיד ראוי ואז לצפות שהוא לא יילחם. הרי לוקחים לו הכל, מה יש לו להפסיד??

  9. מאת מוריה:

    המשחק ממש טוב ומראה כמה אין מוצא מהכלא הזה, לא משנה מה תעשה וזה בדיוק כמו דעת- הקהל הישראלית:
    כולם מבינים יפה מאוד מה האנשים קשי היום ומוכי הכיבוש הזה צריכים לעשות על- מנת שיהיה שלום אבל כשהם כבר רוצים לעשות משהו אומרים להם לשבת בשקט ולא לזוז… שיצאו ללמוד? שייפתחו כלכלה? מה פתאום! זה לא יביא שלום. רק מצור, כליאה, הפרדת משפחות והרג המוני יביאו אותו.
    צודקים.

  10. מאת essie:

    they people who want to study are normal people , like me and you! and not the terorist group, they dont have a chice ti choose, they are living between terorist and have to be cerful, from one side is israel and on the other side are the phatach..did one of you think, that also in gasa there are people who want to live in picefull , we are not all nazi, also if we come from germany or austria, and we are not all terrorist if we are muslim..make a different..

  11. מאת אלי:

    יפה.
    אני מסכים לאשר להם לימודים איפה שהם רוצים, בתנאי שיאפשרו חילופי סטודנטים עם סטונדטים מישראל.
    חה חה חה.

    אבל כמובן הישראלים הם הרוצחים, האלימים והפושעים.
    החמאס הם דווקא נחמדים.
    אז שימסרו ד"ש לגלעד שליט!

  12. מאת ננו:

    מת על התגובות הימניות (לא השמאלניות השרוטות..) יעל, שמוליק, ישראלי ושלומי – מילים כדורבנות, מספיק לשמאל הבור והנבער!!!

  13. [...] הסיפור של מוחמד הוא לא סיפור קורע לב. נער בן 19, תלמיד מצטיין, שרוצה ללמוד מכטרוניקה כדי להצטרף לעסק של אביו. ברצועת עזה, שבה הוא מתגורר, לא היה מסלול ללימודי מכטרוניקה עד כה. אמנם השנה נפתח מסלול חדש באוניברסיטת אל-אזהר, אבל מוחמד מעדיף ללמוד באוניברסיטת ביר-זית שבגדה המערבית, במסלול שכבר זכה למוניטין טוב. מנהלת התיאום והקישור הישראלית דחתה את בקשתו של מוחמד לצאת ללימודים בגדה המערבית. אין למנהלת התיאום והקישור דבר נגד מוחמד עצמו, הוא לא מואשם בעבירות ביטחוניות או חשוד בכך. זה לא אישי, מנהלת התיאום והקישור דוחה את בקשות היציאה של כל הסטודנטים מעזה. [...]

  14. [...] ארבע נשים מעזה, כולן פעילות בכירות בארגוני החברה האזרחית ברצועה, לא מקבלות אישור לעבור לביר זית כדי לסיים את לימודיהן [...]

  15. [...] מה אנחנו נאבקים? לאפשר לסטודנטיות למגדר, דמוקרטיה וזכויות אדם מעזה להשלים את לימודיהן בגדה [...]

  16. [...] 23.5.2012 ייערך דיון בבית המשפט העליון בעתירתן של חמש סטודנטיות, תושבות רצועת עזה, המבקשות להמשיך את לימודיהן [...]

הוספת תגובה

יש למלא את הפרטים למטה.
שם
אימייל
אתר
תגובתך