סוחרים

שאלות נפוצות

מעבר סחורות, סוחרים וחומרי גלם

מדוע גם לאחר "ההתנתקות" ישראל עדיין אחראית על מעבר הסחורות לעזה וממנה?

שליטתה הנמשכת של ישראל על היבטים מרכזיים של החיים ברצועת עזה מטילה עליה חובות. מאז 1967 שולטת ישראל ברצועת עזה ובגדה המערבית ככוח כובש. גם אחרי מימושה של תוכנית "ההתנתקות" בספטמבר 2005, במסגרתה פינתה ישראל מרצועת עזה מתקני קבע צבאיים והתנחלויות אזרחיות, מוסיפה ישראל לשלוט באופן מלא במים הטריטוריאליים ובמרחב האווירי של רצועת עזה וכן במעברים היבשתיים בין הרצועה וישראל. בנוסף, מקיימת ישראל שליטה עקיפה אך מהותית במעבר רפיח שבין עזה ומצרים. השליטה הישראלית על המעברים בין רצועת עזה והעולם החיצון, בנוסף לשליטתה על היבטים משמעותיים אחרים של החיים ברצועת עזה, כגון מרשם האוכלוסין ומערכת המיסוי, יוצרות מחויבויות של ישראל לאוכלוסיית הרצועה. לפי עמדת גישה, מחויבויות אלה נובעות מהמשפט ההומניטרי הבינלאומי, בשל היותה של ישראל הכוח הכובש בעזה. גם בית המשפט העליון, הגורס כי דיני הכיבוש אינם חלים על עזה, קבע כי ישראל מוסיפה לשאת בחובות ביחס לתושבי עזה, אשר נובעות, בין היתר, ממצב הלחימה בין ישראל לבין חמושים בעזה, משליטתה הנמשכת של ישראל בגבולותיה של עזה וכן מהתלות החזקה שנוצרה ברצועה בשירותים מטעם ישראל, בעקבות השנים בהן שלטה ישראל ברצועה ישירות, מ-1967 ועד 2005. כך או אחרת – ישראל עודנה נושאת באחריות כלפי רצועת עזה ותושביה לגבי התחומים בהם היא שולטת, ובכלל זאת מעבר של אנשים מעזה ואליה. כמו כן, מוטלות על ישראל חובות מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי לשמור על הסדר הציבורי ולהבטיח  את קיומם של חיים תקינים לאוכלוסיה האזרחית. מכאן, ישראל אחראית לדאוג לכך שמדיניותה בנוגע למעברים תאפשר לתושבי הרצועה חיים תקינים.

גם בהסכמים מדיניים התחייבה ישראל לאפשר מעבר אנשים וסחורות בין הרצועה והגדה: בהסכם הביניים, שהינו בעל תוקף משפטי, הגדירה ישראל את עזה והגדה המערבית כיחידה טריטוריאלית אחת, שבתוכה יש לאפשר חופש תנועה לאנשים ולסחורות; בהסכם המעברים, שחתמה ישראל עם הרשות הפלסטינית זמן קצר אחרי "ההתנתקות", נקבע כי ישראל תאפשר מעבר שיירות של סחורות ואנשים בין רצועת עזה לגדה המערבית, אך הדבר מעולם לא יושם. כתוצאה מכך שותקה ושובשה רוב הפעילות המסחרית ברצועה, והמשבר הכלכלי ממנו סובלים תושביה הולך ומחריף.

למה ישראל צריכה להקל על פלסטינים מעזה, כשהם ממשיכים לירות קסאמים ולהחזיק בגלעד שליט?

הסגר ההדוק שמטילה ישראל על רצועת עזה פוגע בכל אחד ואחת מתושבי הרצועה – שלמעלה ממחצית מהם קטינים – ללא כל קשר למעורבותם האישית בפעולות אלימות נגד ישראל. בכך, מהווה הסגר ענישה קולקטיבית, עליה אוסר המשפט הבינלאומי. האיסור על הענשת אזרחים בגין פעולות שלא הם ביצעו מהווה עקרון יסוד במשפט ההומניטרי והוא נותן ביטוי לרצון להבחין בין אלה שמשתתפים בלחימה לבין אזרחים שאינם משתתפים בלחימה, תוך קביעת הגנות מיוחדות על האחרונים. ירי קסאמים לעבר אוכלוסיה אזרחית בישראל הוא פסול ומהווה הפרה של המשפט הבינלאומי. עם זאת, הוא אינו מצדיק הטלת הגבלות תנועה על כלל האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ברצועת עזה,  בגין נסיבות פוליטיות ואחרות שאינן בשליטתה. בדומה, גם החזקתו של גלעד שליט בשבי אינה מצדיקה הטלת מגבלות על כלל התושבים. אם לשפוט לפי התבטאויות אחרונות מפי ממשלת ישראל, גם בשחרור שליט לא יהיה בכדי להבטיח את הסרת ההגבלות על תנועתם של תושבי עזה. מעבר לכך, יש לציין שאמנם בתגובה לירי הקסאמים, לשביית שליט ולשלטון חמאס הידקה ישראל את הסגר עד מאוד, אולם ההגבלות על התנועה, בעיקר בין עזה לגדה המערבית, הוטלו שנים רבות קודם לכן. האיסור על תנועת סטודנטים מעזה לגדה המערבית, למשל, נמשך כבר מאז שנת 2000.

האם ישראל אינה מונעת מעבר חופשי של סוחרים, סחורות וחומרי גלם, בשל איומים ביטחוניים קונקרטיים?

לא. בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה ביוני 2007 הגבילה ישראל מאוד את מגוון הסחורות שהיא מתירה להכניס לרצועת עזה ואת כמותן, ואסרה כמעט כליל על הייצוא. ההגבלות הוטלו כחלק ממדיניות מוצהרת, שמטרתה להפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה, במטרה ללחוץ על שלטון חמאס ברצועה. שלא כמו קודם, ההגבלות הללו לא נומקו בידי ישראל בשיקולים ביטחוניים כמו איום על המעברים עצמם או סיכון הנובע מאופי הסחורות הנכנסות, אשר עשויות לשמש לפעולות צבאיות. כניסת הסחורות לרצועה הוגבלה ל"מינימום הומניטארי", שאינו כולל סחורות שאינן נחשבות "חיוניות להישרדות האוכלוסייה האזרחית". פריטים רבים שכניסתם אסורה, כמו מצרכי מזון, בטון ונייר, אינם חשודים בדו-שימושיות – דהיינו בשימוש אזרחי וצבאי כאחד. גם ההגבלות על מעבר סוחרים הן גורפות ואינן נובעות מבדיקה ביטחונית פרטנית של סוחר זה או אחר: סוחרים שישראל התירה את תנועתם בין עזה והגדה מדי יום לפני 2007, מנועים מאז כליל מלצאת את הרצועה בנימוק שיציאתם אינה בגדר "צורך הומניטארי".

הגבלות אלה הביאו לבלימת הפעילות הכלכלית ברצועה, לשיתוק הייצור ולהידרדרות ברמת החיים ברצועה, כל זאת במטרה לשתק את הכלכלה ברצועת עזה.

מדוע נאסרת כניסת חומרי גלם לתוך רצועת עזה?

האיסור על כניסת חומרי גלם לרצועת עזה הוא חלק מהמדיניות הכלכלית שמכונה בפי ישראל "סנקציות כלכליות" או "לוחמה כלכלית" ובפי ארגוני זכויות אדם – "ענישה קולקטיבית". מאז חודש יוני 2007 מתירה ישראל רק את כניסתן לעזה של סחורות שהיא מגדירה כ"חיוניות להישרדות האוכלוסייה האזרחית". חומרי גלם לתעשייה אינם נכללים בהגדרה זו, ואסורים לכניסה. האיסור על כניסת חומרי גלם הוא חלק ממדיניות שנועדה למנוע התפתחות כלכלית ברצועה. דוגמה שממחישה זאת היא העובדה שישראל מאפשרת לתושבי עזה לקבל חבילות קטנות של מרגרינה, שנחשבת לפריט צריכה; ישראל אוסרת, עם זאת, על העברתם של גושים גדולים של מרגרינה לעזה, כי הללו נועדו לשימוש תעשייתי ולא לצריכה ביתית: הם יכולים, למשל לאפשר למפעל מקומי לייצר ביסקוויטים, ובכך לעסוק בפעילות כלכלית. כלומר, לא המוצר הוא האסור, אלא שימושו למטרות תעשייה נאסר. מדובר במדיניות שמיועדת להרוס את הכלכלה ברצועת עזה, כאמצעי לחץ.

האם המנהרות אינן יכולות לספק פיתרון לסוחרי הרצועה?

בעקבות מדיניות הסגר של ישראל, אשר מתירה מעברן של "סחורות הומניטאריות" בלבד אל רצועת עזה, התפתחה תעשיית המנהרות בגבול הרצועה עם מצרים והפכה לאחד הענפים הכלכליים הגדולים ברצועה. המנהרות הפכו לעורק חיים חיוני לכלכלת עזה, ולאמצעי היחיד להשיג סחורות שכניסתן דרך המעברים עם ישראל אסורה. בנוסף, משמשות המנהרות להברחות של אמצעי לחימה, מזומנים ואנשים. המנהרות, בין 600 ל-1,000 במספר, נמצאות תחת שליטתו של שלטון חמאס ומספקות לו מקור לגביית מסים ולשליטה על כניסתן של סחורות. עם זאת, המנהרות אינן יכולות להוות פיתרון ליצרני עזה, שכן אי הודאות וחוסר היכולת לצפות העברה מסודרת של אספקת חומרים ומצרכים, הסכנות של סגירת המנהרה או התקפתה, העלויות הגבוהות של ההעברה, הנזק שנגרם לסחורות בנתיב ההעברה, והאיכות הירודה של הסחורות הנרכשות – גורמים לכך שהמנהרות אינן מתאימות לייבוא של חומרי גלם או לייצוא של מוצרים מוגמרים מהמגזר היצרני בעזה. כמו כן, הארגונים הבינלאומיים, העוסקים בשיקומה של רצועת עזה, אינם יכולים לרכוש חומרי בניין וסחורות אחרות דרך המנהרות, שכן בניגוד לשלטון חמאס, הם זקוקים לקבלות עבור המצרכים שהם רוכשים. האו"ם הציע מנגנון לכניסת חומרי בניין דרך המעברים הנשלטים בידי ישראל, אשר יבטיח שאלה יגיעו לידיים הנכונות, אבל עד כה ישראל סירבה ליישמו, והתירה רק כניסה של זכוכית החל מסוף חודש דצמבר 2009. בנוסף, המנהרות אינן בטיחותיות: מאז תחילת הסגר נהרגו מעל 110 בני אדם בעת שעבדו במנהרות, בהם ילדים, כתוצאה מתקיפות אוויריות ותאונות עבודה שגורמות להתמוטטות מנהרות. מניין הפצועים עומד על כ-190 בני אדם.

מדוע סוחרי עזה אינם יכולים להוציא את סחורותיהם לגדה המערבית דרך מעבר רפיח שמחבר בין רצועת עזה ומצרים?

לאחר הסכם אוסלו ב-1994 שימש מסוף רפיח לייבוא סחורות, ומידי חודש נכנסו דרכו לרצועת עזה מאות משאיות שנשאו חומרי גלם לבניה ומיני טובין. החל מספטמבר 2000, בעקבות פרוץ האינתיפאדה, סגרה ישראל את מסוף המטענים ברפיח 70% מהזמן. הייבוא דרך מעבר רפיח נפסק לחלוטין לאחר תוכנית "ההתנתקות", מתוקף הסכם המעברים שנחתם בנובמבר 2005 בין ישראל לרשות הפלסטינית: ההסכם אסר על הכנסת טובין לרצועת עזה דרך מעבר רפיח מעבר לחפצים אישיים, ולכן מנע אפשרות של יבוא באמצעותו. לפי ההסכם, הייבוא לרצועה ממצרים אמור להתבצע אך ורק דרך מעבר כרם שלום, הממוקם בתוך ישראל ונתון לשליטתה הישירה. ההסכם אישר שימוש במעבר רפיח לייצוא סחורות למצרים, אך מעולם לא נעשו הסדרים שיאפשרו זאת. למרות הקפאת הסכם המעברים ביוני 2007 בעקבות עליית חמאס לשלטון ברצועה, ממשיכה מצרים למנוע את מעברן של סחורות לרצועת עזה דרך מעבר רפיח.

גם אם היה מתאפשר ייצוא דרך מעבר רפיח, אין זה פתרון מעשי למעבר סחורות בין עזה לבין הגדה המערבית, אשר אמור היה להתבצע, לפי הסכם המעברים, באמצעות שיירות של משאיות שייסעו בין האזורים דרך שטח ישראל. הדבר מעולם לא יושם.

2 תגובות על ”סוחרים“

  1. מאת אלכס:

    קודם כל ראיתי את הסירטונים ולאור הקרות אישית עם האוכלוסיות.
    איך אתם לא מתביישים להציג כך את מדינת ישראל והמדניות של צהל הרי כל הסגרים והאישורים קיימים כדי לצמצם את אפשרות הפגיע באזרחי המדינה על ידי החמאס שהוא גם אירגון טרור וגם הממשלה {מעניין} .ולא כדי לפגוע בכלכלה הפלסטינית כי הרי אנחנו
    אלה שמתקצבים אותם מיכל הבחינות כסף סכורה חשמל……
    ככל הנראה שככתם איך נראו האוטובוסים של ת"א נתניה וירושלים
    בתחילת העשור…. לפני שאתם מוציאים תוכנות ומשחקים תלכו ותשרתו יום אחד במחסום ותבינו שאף אחד לא נהנה לעשות להם רע
    זה המציאות עם לא נשמור על עצמינו אף אחד לא ישמור עליינו.

  2. מאת EYAL:

    הנה בעיה, אם יש עונש קולקטיבי
    איך אתה חושב שאפשר יהיה לסנן בין מוכר גלידה תמים
    למוכר גלידה שמחביא נשקים ברכב הגליה שלו
    יעברו עשרה מוכרים אין בעייה
    במוכר ה-15 יעבור אחד עם קסאמים ונשקים ואז מה יאמרו לו חזור אחורה. ולמוכר 16 ייתנו לעבור
    למה שהמשטרה הפלאסטינית לא תעשה את הבדיקות בדיוק כמו שצריך כדי למנוע מצבים כאלה
    סיטואציה הגיונית

הוספת תגובה

יש למלא את הפרטים למטה.
שם
אימייל
אתר
תגובתך